#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מג. 1 שור שהמית את העבד או את הבן חורין שלא בכוונה או ע&quot;פ הבעלים האם משלם קנס וכופר ומדוע?	"שלושים של עבד - אמר ר&quot;ש בן לקיש פטור שלא בכוונה שנאמר &quot;כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל&quot; אם השור בסקילה יש קנס ואם לאו אין קנס, ורבין [ומודה לזה רב דימי] אמר ר' יוחנן חולק דכתיב &quot;אם&quot; לרבות שמשלם.<p dir=""rtl"">כופר בבן חורין - רבה: פטר מכופר בלא כוונה שנאמר &quot;השור יסקל וגם בעליו יומת: אם כופר יושת עליו&quot; רק במקום שהשור בסקילה הבעלים משלמים כופר [מיהו דמים משלם]. ר' דימי אמר ר' יוחנן: חייב דכתיב &quot;אם&quot; לרבות אפ' שלא בכוונה. בדעת ר&quot;ל: לרב דימי הוא חולק כמו שחלק לעיל, ולרבין יתכן ומודה כיון דכתיב 'אם' גבי תשלומים. (לקמן מד:) נחלקו בזה שמואל חייב בכופר ורב פטר, ותניא כשמואל ותיובתא דרב.</p><p dir=""rtl"">ע&quot;פ הבעלים דינו כשלא בכוונה שהרי אינו בסקילה.</p>"	בבא קמא מג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מג. 2 האם משלם דמים ע&quot;פ עצמו כשאין משלם כופר וקנס ומדוע?	"בבן חורין - כיון שיש מקום שמשלם כופר ע&quot;י עצמו, כגון שבאו עדים שהמית ואין יודעים אם תם או מועד והוא אומר שהיה מועד {דבסתם מודה אין השור במיתה אז אין כופר}, משלם דמים כשאין עדים ע&quot;פ עצמו.<p dir=""rtl"">עבד - כיון שלעולם אינו משלם קנס ע&quot;פ עצמו לא ישלם דמים ע&quot;פ עצמו.</p>"	בבא קמא מג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מג: 1 האם משלם דמי בן חורין ועבד בשורו שלא בכונה (שאין כופר וקנס) ובאשו שלא בכוונה?	"שורו שלא בכוונה - ביאר רב שמואל בר רב יצחק וא&quot;ד רבה את הברייתא שמשלם דמי בן חורין ודמי עבד. <p dir=""rtl"">רבא הסתפק האם אשו שלא בכונה משלם דמים, האם רק בשור שיש בו כופר משלם דמים אבל אשו שלעולם אין כופר אין דמים, או כיון שמשלם דמים אף במקום שאין כופר, ישלם אף באשו, ולא נפשט.</p>"	בבא קמא מג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מג: 2 &quot;או בן יגח או בת יגח&quot; למה לי?	"בן ובת - לחייב על הקטנים כגדולים, שאין ללמוד מאדם באדם, שכן חייב בד' דברים.<p dir=""rtl"">&quot;יגח&quot; &quot;יגח&quot; - לרבות תם כמועד למיתה ותשלומים, שאין ללמוד מדלא חילק באיש ואשה בין תם למועד ה&quot;ה בבן ובת, שהרי הם פטורים מן המצות.</p>"	בבא קמא מג:		
